RelationNet SH SH 32 BO PO

Shoshana Shiloni שושנה שילוני

2007-01-08T03:01:00.000-08:00

RelatioNet SH SH 32 BO PO
Full Name (survivor) :Shoshana Shiloni

Interviewer:

Full Name/s :Orly Doubinsky and Neta-lee Greenpas
ICQ: Orly-333267383,Neta-lee-210693990
Address: Israel,Rishon-Lezion.

Survivor:

Code: RelatioNet SH SH 32 BO PO
Family Name: Shiloni First Name: Shoshana
Father Name: Maier , Mother Name:Rahel
Birth Date: 3.11.1932
Town In Holocaust: Bouchach,Country In Holocaust: Poland
Status (Today): Alive
If Alive - Address Today: Israel,Rishon-Lezion

Relatives:

Code: RelatioNet
Family Name: Family First Name: First Name Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Relationship (to Survivor): Relationship
Birth Date: 1/01/1925
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Country
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Alive/Dead
If Dead - Death Place: Town Country Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
If Alive - Address Today: Town Country
Email: aaa@bbbbbb.net

Code: RelatioNet AA BB 11 CC DD
Family Name: Family First Name: First Name Middle Name: Middle Name
Father Name: Father Name Mother Name: Mother Name
Relationship (to Survivor): Relationship
Birth Date: 1/01/1925
Town In Holocaust: Town Country In Holocaust: Country
Profession (Main) In Holocaust: Profession
Status (Today): Alive/Dead
If Dead - Death Place: Town Country Death Reason: Death Reason Year Of Death: Year
If Alive - Address Today: Town Country
Email: aaa@bbbbbb.net

2006-06-12T02:00:00.000-07:00

בין הספרים ששושנה שילוני חיברה:

אחת מהמשפחה : סיפור (תל־אביב : י' צ'צ'יק, 1963)
הנסיעה הגורלית (תל־אביב : יבנה, תשכ"ז 1967) <איורים, אבא פניכל>
קהילת בוצ'אץ' (תל־אביב : משרד החינוך והתרבות, המרכז לטיפוח התודעה היהודית, תש"ל 1970) <עריכה, י. פרישמן, צ. שנר>
גבורי החדר הלבן (תל־אביב : יזרעאל, תשל"ג 1973) <איורים, בינה גבירץ>
פנימיית הניצולים (תל־אביב : יזרעאל, תשל"ט 1979)
סולם במחבואים (תל־אביב : תמוז, 1994) <איורים, יפעת נחשון>
חגים במסתור (תל־אביב : באר, 2005)

על המחברת ויצירתה:
אופק, אוריאל. לקסיקון אופק לספרות ילדים (תל־אביב : זמורה, ביתן, תשמ"ו 1985), כרך שני, עמ' 630. על "פנימיית הניצולים"
גנוז, יצחק. [ביקורת]. ידע עם, חוב' כ"א (49/50) (1982), עמ' 129־130
.

הרחבה של סיפריה:

"אחת ממשפחה" ספרה הראשון של שושנה שילוני ראה אור ב- 1963 בהוצאת "יהשוע צ'צ'יק". הספר נכתב בהיותה אם לבנה הבכור מאיר ובהריון עם בנה השני - ד"ר בעז שילוני. (סיפור מרתק ביותר - זכה בביקורות מצוינות בעיתונות ובשבחו של הסופר שי עגנון וד"ר דוד לזר, עורך מוסף התרבות של עיתון "מעריב".

"הנסיעה הגורלית" הוצאת "יבנה" ספר המבוסס על מכלול סיפוריה של שושנה שהתפרסמו במשך תקופה ארוכה ב"דבר לילדים". בספר מרגש זה מספרת המחברת על קורותיו של נער החי במעברה ועל חלומו: לעלות לירושלים ולהיפגש עם הנשיא , דאז, יצחק בן-צבי, כדי לבקש ממנו לסייע למשפחתו הנתונה במצוקה קשה.
"בוצאץ" ראה אור בהוצאת משרד החינוך והתרבות בשנת 1970.במסגרת פרויקט "קהילות ישראל בגולה" והופץ לכל בתי הספר בארץ.

"גיבורי החדר הלבן" יצא לאור בהוצאת "יזרעאל" 1973. בספר זה מספרת שושנה את סיפורם של ארבעה ילדים המאושפזים בחדר אחד בבית חולים. כל אחד מהם בא מרקע שונה והגיע לביה"ח מסיבות רפואיות שונות. מר קלמן מאור ז"ל, מי ששימש באותה תקופה כסגן מנהל המח' לחינוך בעיריית ראשל"צ, חילק ספר זה במהלך חג הפסח כשי - לילדים המאושפזים בבית חולים "אסף הרופא".

"פנימיית הניצולים" ראה אור בשנת 1979 ובו קורותיהם של ילדי פנימייה בחו"ל ובפנימיה בארץ על רקע התקופה. ספר זה הומלץ ע"י משרד החינוך, כספר עזר ללימודי היסטוריה יהודית.

"סולם במחבואים" ראה אור בשנת 1994 ובו מבחר של סיפורים מתקופת השואה ,המיועדים לילדים מגיל תשע ומעלה.

ספרה השביעי של הסופרת שושנה שילוני. בספרה החדש המאוייר להפליא בידי הצייר גני דורין, משובצים חמישה סיפורים אוטוביאוגרפים קצרים ומרתקים ביותר, סיפורים על דרכי השרדותה של המחברת בתקופת ילדותה בשואה."חגים במסתור" ספר מומלץ לילדים בכתות ד-ו ירתק, ללא ספק, גם קוראים מבוגרים...

כמו כן, סיפורים רבים של שושנה שילוני פורסמו בעיתוני הילדים "דבר לילדים", "הארץ שלנו" ו"זרקור".
ספריה של שושנה שילוני זכו לשבחי מבקרי ספרות ובהם גם להמלצתו החמה של הסופר שי עגנון, חתן פרס נובל לספרות.

מקבץ סיפורים

2006-03-04T13:24:00.000-08:00

אנחנו,אורלי ונטע ערכנו ראיון עם הניצולה שושנה שילוני ולהלן פרטי הראיון

א.שם פרטי ומשפחה: שושנה שילוני
שם משפחה לפני נישואים: ברכר.
שם משפחה של בעלה לפני נישואים: שוורצכחל (בעלה יהודי מהונגריה)
ב.תאריך לידה:3.11.1932
ג.עיר בה נולדה:בוצ'אץ' בפולין(היום זה אוקראינה)

ב1946 עלתה לארץ במסגרת עליית נוער מרומניה,קבוצת הנוער הייתה חבורת נערים ונערות ממוסד לילדים מפולין ברומניה בבוקרסט.המוסד הוקם במהלך המלחמה,זה היה מוסד לילדים יתומים שמומן ע"י הארגון ג'ויינט,שזהו ארגון עולמי למתן עזרה לפליטים שתרם גם לילדים יתומים באותה תקופה.
היא הגיעה לשם אחרי שגילתה שכל משפחתה נרצחה ע"י הגרמנים.היא התעניינה היכן יש עוד יהודים כדי שתוכל להצטרף אליהם ונאמר לה שיש בית יתומים בצ'רנוביץ',עיר שהייתה שייכת לאוסטרו הונגריה,אחרי מלה"ע ה1 העיר הועברה לחסות רומניה ועכשיו היא נחשבת כחלק מאוקראינה.
היא הגיעה לבית היתומים בגיל 12 ע"י טרמפים עם חיילים רוסים.בבית היתומים היא פגשה אותה אישה האחראית ליתומים והיא שאלה אותה האם יש אוכל כשר בבית יתומים הזה,היא ענתה לה בשלילה משום שהוא היה נחשב לבית יתומים כללי,
האישה לקחה אותה לבית של רב ,אשר היה בן כ42,הוא גידל אצלו 2 ילדים כבני גילה שניצלו ממחנות עבודה טרזסניסטרה).הם סבלו ממחסור רב,היא נאלצה לנעול נעליים שעשויות מקשירות של חבלים.הרב רשם אותה לבית ספר אך לפני שהיא עוד התחילה ללמוד היא חלתה בטיפוס.מחלה שתוך 14 יום מבריאים בדרך כלל או מץים,היא נאבקה על חייה ושרדה הודות לזריקות רבות שקיבלה לחיזוק מצבה הגופני.
בראש השנה 1944 היא חלתה שוב והיה צורך להביאה לבית חולים.הרבנית שלחה אותה עם מוביל הלחם(לא היה אמצעי תחבורה אחר) ,בית החולים היה נשלט על ידיד הצבא הרוסי.
במהלך אשפוזה בבית החולים אמרה שושנה כי היו לה חרטות רבות שלא נהרגה עם משפחתה והיא חשבה שתמות בניכר..
בגלל תת המשקל שלה וחולשתה הכללית דאגה האחות הראשית של בית החולים,שהייתה גם יהודייה לתרומות מאנשים כדי לקנות בשור השחוק גלוקוז ולהזריק לה אותן כדי שתעלה במשקל ומצבה ישתפר.
וכך קרה.האחות השיגה את הכסף הנחוץ הזריקה לה גלוקוז עד שהתחזקה.במשך כל התקופה שהייתה באשפוז,תקופה של כ3 חודשים הרבנית לא באה לבקרה משום שבמשך כל התקופה הזו נוספו ילדים ניצולים שביקשו את עזרתה.
לאחר שמצב השתפר התגלתה אצלה דלקת קשה שנגרמה ע"י כך שאחת האחיות שהזריקה לה גלוקוז שברה את המחט בגבה התחתון בלי כוונה ולא סיפרה על כך לאף אחד.
קשרו אותה למיטה ע"י חבלים,וללא הרדמה חתכו את החלק ההוא שבו נמצאה המחט.

לאחר שהבריאה לחלוטין נאמר לרבנית שהיא יכולה לחזור אליה,היא חזרה בשנית עם מוביל הלחם,אך משום שהייתה חלשה מידי בשביל לעלות לקומה השניה של הבית,הרימו אותה שני בנים שהיו ניצולים גם כן שהתגוררו אצל הרב והרבנית.
מאחר שהיא הייתה הבת היחידה שהתגוררה שם והרב אהב אותה מאוד הוא נתן לה לישון בחדר השינה שלו במיטתו,משום שלא הייתה הסקה בכל שאר חדרי הבית,בזמן שהרב ישן על הקרשים באחד החדרים.
הרב נתן היתר להביא אוכל של גויים בשבילה על מנת שתתחזק וביום הולדתה נתן לה עט נובע.

היא סיפרה לרב כי יש לה דודה שמתגוררת בא"י בישוב כפר יהושוע,והרב אמר שצריך לדאוג לכך שהיא תגיע לשם.משום שלא היה שום סיכוי שהרוסים יתנו לה לצאת,הם נאלצו לשקר ולהגיד שהיא ילידת רומניה,בכדי שיתנו לה לעבור את הגבול לרומניה.
הרב דאג לה ומצא אישה רומניה אלמנה שתיקח אותה תחת חסותה ותתחזה לקרובת משפחתה על מנת שתוכל לעבור את הגבול.בחודש מאי היא והאלמנה עברו את הגבול לעיר שנקראה דורוהוו.
לאחר שעברו את הגבול האלמנה סירבה לדאוג לה,והיא נאלצה לדאוג לעצמה.היא שאלה בסביבה איפה היא תוכל למצוא בית יתומים ואמרו לה שעדיף שתלך לבית אבות כי אין בית יתומים בקרבה.
לאחר שבאה לבית האבות התגוררה שם במשך שבועיים והשלימה את המחסור בתזונתה.
ב8 במאי היה זה תאריך של שביתת הנשק לסיום המלחמה

ומטרתה של שושנה הייתה להגיע לבוקרסט משום ששם יש בית יתומים.
היא הגיע מהעיר דורוהו לעיר יסיר עם תרמיל שהרבנית נתנה לה שהכיל כר קטן ועוד כמה דברים לדרך,היה לה גם מעט כסף רומני שניתן לה כאשר עברה את הגבול לרומניה.
כאשר שאלה בחור צעיר כיצד להגיע לתחנת הרכבת הוא אמר לה שהוא יסבירלה וגם יסחב את התרמיל שלה עד לשם בתמורה למעט כסף רומני והיא הסכימה.כאשר היא הגיעה לרכבת הרכבת עמדה לנסוע אחד הנוסעים תפס אותה בידה ומשך אותה פנימה אל תוך הרכבת.
הם נסעו כל הלילה לבוקרסט,כאשר לבסוף הם הגיעו לשם,היה זה אולם גדול מאוד,ומאחר שהייתה חלשה מאוד משום שלא אכלה הרבה זמן היא התעלפה באמצע האולם וכאשר התעוררה שמה לב כי חפציה נגנבו.
היא ישבה באולם זה עד הבוקר,ובבוקר כבר שאלה את אלה שמסביבה כיצד להגיע לבית יתומים,בדרך לבית היתומים הייתה היא צריכה לעבור בג'ויינט,שם היא הייתה צריכה לתת עדות,ניתנה לה שמלה חדשה מארה"ב,ובה הגיעה לבית היתומים.
התקופה ההיא בבית היתומים הייתה התקופה הנורמלית בחייה .שם היא התחילה ללמוד עברית והשלימה את לימודיה שהפסידה בשנות המלחמה.
יחד עם ילדי בית היתומים הזה היא עלתה לארץ ב1946.

ד.משפחה:
אמא: רחל 1908
אבא: מאיר 1906
אחות: רבק'לה
אח: אברהמ'לה
סבא: גדליהו
סבתא: לאה.

סבא נולד באוקראינה,במלחמת רוסיה-יפן,הוא ברח מצבא הרוסי ואיגר לפולין(לבוצ'אצ') שם הכיר את סבתא שלה ושם הם התחתנו.

כשפרצה המלחמה אוקראינה המערבית (גליציה המזרחית) נכבשה ע"י הרוסים בשנת 1939 במך שנתיים.בזמן הזה שושנה למדה כיתה א' בפולין בפולנית וכיתה ב' נאלצה ללמוד ברוסית.
אחרי השנתיים השתלטו הגרמנים והחלו עם הגזרות על היהודים:
*אסור ליהודים ללמוד בבתי ספר
*להתייצב בבית הכנסת הגדול לבדיקות כינים
*אסור לצאת מהבית
*התחיל עוצר
*אזור לנהל משכר עם היהודים

הגרמנים ביקשו עובדים חיוניים יהודים(יהודים שמסגלים לעבוד עבודה פיסית) בתמורה יקבלו אישור לצאת מהבית,לצאת לעבוד ולקבל תעודת "עובד חיוני".אביה עבד בתחנת קמח וקיבל תעודת "עובד חיוני".הוא היה מביא קמח הביתה ואמא שלה הייתה מכינה פיתות לכל הילדים שהיו באים לבקש אוכל ולמבוגרים המכובדים הייתה מכינה מרק שעועית.
יום אחד הגרמנים ביקשו שכל העובדים החיוניים יתייצבו בעיר,היו שם כ270 גברים,והגרמנים ירו בכולם.אביה וסבא שלה לא היו ביניהם.

לקחו את כל היהודים שלא התחבאו בשתי האקציות הראשונות למחנה השמדה בלזץ.
לפני האקציה ה3 אביה וסבא שלה,כחלק מהעובדים החיוניים נצטוו לחפור בורות במרכז העיר,בפדור,אביה חזר שונה לגמרי אך הוא לא סיפר מה עובר עליו.אביה ידע מה הייתה מטרת הבורות.
ב2.2.1943 באקציה ה3,הוריה החליטו שכל המשפחה מתפצלת למחבואים שונים.
אבא-יתחבא בתוך ארובת העשן
סבתא-תרד להתחבא במחבוא הכי חדיש נבנה בתוך המרתף.עימה התחבאו עוד כ75 יהודים.
שושנה עצמה-נשלחה לקומת קרקע מתחת למרתף בדירת זוג צעיר שזה עתה התחתן.
סבא-התחבא במחסן
אמא +אחות +אח-התחבאו מתחת לקורות עץ ושולחנות ישנים מאחורי המחסן.
סבא שלה התחבא בכניסה למחסן ושמר שהגרמנים לא יגלו את מקום המסתור של בתו ושני נכדיו הקטנים. הוא חשב שאם הם יגלו את המחבוא יקחו אותו ולא ימצאו את בתו ונכדו.
היא שמעה שהגרמנים נכנסו למרתף שהיה מקביל למקום שבו היא הסתתרה,הם גילו את המחבוא במרתף(שסבתא שלה הסתתרה בו) .
היהודים שהתפסו צעדו לפדור שם נצטוו להתפשט לפני הרוצחים. ילדים שהיו מתחת לגיל 12 נזרקו חיים לבורות.
בערב הם קיבלו הודעה כי האקציה הסתיימה.הם יצאו ממחבואם והם ידעו שסבתא לאה נרצחה,הם התאבלו על מותה ולאחר כמה ימים,כאשר הם הלכו לקחת מים מהבאר,המים שהעלו היו אדומים.
הגרמנים גילו שכאשר העובדים החיוניים חפרו את הבורות,הם בטעות פגעו בצנרת המים ודמם של היהודים שנורו זרם לצנרת.
הגרמנים ציוו על אותם היהודים לחפור מחדש את הבורות ולהעביר את הגופות לבורות חדשים.
סבא שלה מצא את גופת סבתא לאה.

,ערב ליל הסדר-אקציה רביעית. כל המשפחה התחבאה ביחד בתוך חלק אחר של המרתף

הם התחבאו שם במשך יומיים,לאחר אותה אקציה
סבא שלה יצר קשר עם אחת הגויות שהייתה קונה בדים בחנות של סבתה ואמר לה שישלם כסף רב אם תחביא את שושנה
הגויה הסכימה והביאה עימה בגדים של גויים,מרחו אותה בבוץ על מנת להסתיר את עורה הבהיר,הסתירו את שערה האדמוני שאפיין יהודים במטפחת.לפני שהלכה עם הגויה אביה אמר לה כי היא חייבת להיות ילדה טובה ולהתנהג טוב כי הוא יודע שלהם אין סיכוי לצאת מזה בחיים ורק לה יש.

ו.היא מכירה ניצול שואה שמתגורר בראשון לציון ,אותו ניצול שואה נמצא במרתף יחד עם סבתא שלה,משום שהוא היה נראה כילד לא ירו בו וקברו אותו חי וכיסו אותו בסיד.
בלילה הוא ניער מעצמו את הסיד ברח ונשאר בחיים.מאוחר יותר הם נפגשו בשנית במוסד לילדים יתומים בבוקרסט.

Bouchach

2006-01-08T03:39:00.000-08:00

BUCHACH (Old Polish name: Buczacz, used before 1939 when it was part of Poland: 1349 - 1772, 1918 - 1939 and Austria 1772 - 1918) is small but astonishing town and rayon (district) center in southern part of Ternopil oblast (region) in Eastern part of historic area of Halychyna (Galicia) in Western UKRAINE (former Soviet Union: 1939 - 1991, except the short period of German occupation during Second World War). It is situated 135 km south east from L'viv and 72 km south from Ternopil, on the river Strypa, which is a tributary of Dnister. First historical mention of Buchach dates back to 1397, shortly after Buchach and whole Halychyna (Galician) principality were conquered by Polish king Kasimierz in 1349. But town existed earlier and Buchach area was part of prince Vasylko's Terebovlya principality (which was incorporated into Galician principlaity and greater Kyivan Rus in early Medieval times).

This article was taken from
http://www.personal.ceu.hu/students/97/Roman_Zakharii/buchach.htm

מידע על העיר במהלך המלחמה
הגרמנים כבשו את העיר ב-5 ביולי 1941, כחלק ממבצע ברברוסה שהיה הפרתו למעשה של הסכם ריבנטרופ מולוטוב. את זמן הדמדומים בין נסיגת הסובייטים לבין הקמתו של ה"סדר החדש" ההיטלראי ניצלו הכנופיות האוקראיניות הלאומיות למסע של רצח ושוד שקורבנותיו יהודים ברובם. באוגוסט 1941 הורו הגרמנים על הקמתה של מנהלת היהודים - היודנראט, הזרוע הביצועית שלו - המשטרה היהודית, ו"לשכת העבודה". כלפי הגרמנים היה היודנראט מחוייב לספק כח עבודה לעבודות שונות בעיר ובמחנות עבודה בסביבה. כן נדרש היודנראט לערוך קונטריבוציות - החרמות של כסף, מטלטלין ונכסי דלא ניידי מן האוכלוסיה היהודית לטובת מאמץ המלחמה הגרמני. כלפי היהודים היה היודנראט מחוייב בפעולות של מנהלה עירונית על כל אגפיה. במהלך יולי אוגוסט נוספו לאוכלוסיית העיר אלפי פליטים יהודיים הונגריים מהקרפאטרוס ומניין היהודים בעיר צמח לכדי 15,000 נפש.
במהלך שהותם בעיר, זכו הפליטים למחסה, מזון וביגוד מן הקהילה, ביוזמת היודנראט. כעבור כחודשיים נאספו הפליטים ע"י המשטרה האוקראינית והוצאו אל מחוץ לעיר, יתכן והוטבעו במימי נהר הדנייסטר. בדצמבר 1941 נלקחו צעירים יהודיים למחנות עבודה בסביבות טרנופול כדוגמת בורקי-ווילקי. קבוצת בנות נשלחה למחנה יאגלניצה. בבוצ'אץ' לא הוקם גטו במתווה הידוע של סגירת קטע עיר בין חומות וגדרות אלא התפרסם צו (בסוף 1942) שאסר על המצאותם של יהודים דרומית לרחוב קוליובה והרחובות הממשיכים אותו עד לגשר השחור המוביל מזרחה. אלפים מבני הקהילה היהודית נרצחו בין השנים 1941 ו-1943 במהלך שתי רגיסטרציות וחמש אקציות שהסתיימו בירי בחוצות העיר, ירי לבורות על גבעת הפֶדוֹר, ובשני משלוחים למחנה ההשמדה בלז'ץ. ביולי 1943 הוכרזה בוצ'אץ' כיודנריין. ב-26 במרץ 1944 הצליחו הסובייטים להבקיע את הקווים הגרמניים וכבשו מידיהם את העיר. לא חלפו עשרה ימים והסובייטים איבדו אחיזתם בעיר כפועל יוצא מלחץ גרמני להחלץ מן הכיתור הסובייטי. העיר נותרה בשליטה גרמנית 4 חודשים נוספים עד לשחרור הסופי ביולי 1944.
במרץ, עם הכניסה הראשונה של הסובייטים, יצאו מן הבונקרים ושאר מקומות המסתור בעיר בין 800 ל-1000 יהודים ששרדו, במידה רבה, הודות לקבוצות ההתנגדות שפעלו בעיר וסביבתה. הגרמנים, עם כניסתם המחודשת לעיר ולמרות מצבם הנואש בחזית קילומטרים ספורים מן העיר, המשיכו בחשיפת מקומות המסתור של היהודים וחיסולם כך שביום השחרור הסופי ביולי 1944 התברר ששרדו רק כמה עשרות יהודים.לאחר תום המלחמה בוצע בעיר טיהור אתני כנגד הפולנים.

הסיכום הנ"ל נלקח מהאתר ויקיפדיה בערך בוצ'אץ