אנחנו,אורלי ונטע ערכנו ראיון עם הניצולה שושנה שילוני ולהלן פרטי הראיון

א.שם פרטי ומשפחה: שושנה שילוני
שם משפחה לפני נישואים: ברכר.
שם משפחה של בעלה לפני נישואים: שוורצכחל (בעלה יהודי מהונגריה)
ב.תאריך לידה:3.11.1932
ג.עיר בה נולדה:בוצ'אץ' בפולין(היום זה אוקראינה)

ב1946 עלתה לארץ במסגרת עליית נוער מרומניה,קבוצת הנוער הייתה חבורת נערים ונערות ממוסד לילדים מפולין ברומניה בבוקרסט.המוסד הוקם במהלך המלחמה,זה היה מוסד לילדים יתומים שמומן ע"י הארגון ג'ויינט,שזהו ארגון עולמי למתן עזרה לפליטים שתרם גם לילדים יתומים באותה תקופה.
היא הגיעה לשם אחרי שגילתה שכל משפחתה נרצחה ע"י הגרמנים.היא התעניינה היכן יש עוד יהודים כדי שתוכל להצטרף אליהם ונאמר לה שיש בית יתומים בצ'רנוביץ',עיר שהייתה שייכת לאוסטרו הונגריה,אחרי מלה"ע ה1 העיר הועברה לחסות רומניה ועכשיו היא נחשבת כחלק מאוקראינה.
היא הגיעה לבית היתומים בגיל 12 ע"י טרמפים עם חיילים רוסים.בבית היתומים היא פגשה אותה אישה האחראית ליתומים והיא שאלה אותה האם יש אוכל כשר בבית יתומים הזה,היא ענתה לה בשלילה משום שהוא היה נחשב לבית יתומים כללי,
האישה לקחה אותה לבית של רב ,אשר היה בן כ42,הוא גידל אצלו 2 ילדים כבני גילה שניצלו ממחנות עבודה טרזסניסטרה).הם סבלו ממחסור רב,היא נאלצה לנעול נעליים שעשויות מקשירות של חבלים.הרב רשם אותה לבית ספר אך לפני שהיא עוד התחילה ללמוד היא חלתה בטיפוס.מחלה שתוך 14 יום מבריאים בדרך כלל או מץים,היא נאבקה על חייה ושרדה הודות לזריקות רבות שקיבלה לחיזוק מצבה הגופני.
בראש השנה 1944 היא חלתה שוב והיה צורך להביאה לבית חולים.הרבנית שלחה אותה עם מוביל הלחם(לא היה אמצעי תחבורה אחר) ,בית החולים היה נשלט על ידיד הצבא הרוסי.
במהלך אשפוזה בבית החולים אמרה שושנה כי היו לה חרטות רבות שלא נהרגה עם משפחתה והיא חשבה שתמות בניכר..
בגלל תת המשקל שלה וחולשתה הכללית דאגה האחות הראשית של בית החולים,שהייתה גם יהודייה לתרומות מאנשים כדי לקנות בשור השחוק גלוקוז ולהזריק לה אותן כדי שתעלה במשקל ומצבה ישתפר.
וכך קרה.האחות השיגה את הכסף הנחוץ הזריקה לה גלוקוז עד שהתחזקה.במשך כל התקופה שהייתה באשפוז,תקופה של כ3 חודשים הרבנית לא באה לבקרה משום שבמשך כל התקופה הזו נוספו ילדים ניצולים שביקשו את עזרתה.
לאחר שמצב השתפר התגלתה אצלה דלקת קשה שנגרמה ע"י כך שאחת האחיות שהזריקה לה גלוקוז שברה את המחט בגבה התחתון בלי כוונה ולא סיפרה על כך לאף אחד.
קשרו אותה למיטה ע"י חבלים,וללא הרדמה חתכו את החלק ההוא שבו נמצאה המחט.

לאחר שהבריאה לחלוטין נאמר לרבנית שהיא יכולה לחזור אליה,היא חזרה בשנית עם מוביל הלחם,אך משום שהייתה חלשה מידי בשביל לעלות לקומה השניה של הבית,הרימו אותה שני בנים שהיו ניצולים גם כן שהתגוררו אצל הרב והרבנית.
מאחר שהיא הייתה הבת היחידה שהתגוררה שם והרב אהב אותה מאוד הוא נתן לה לישון בחדר השינה שלו במיטתו,משום שלא הייתה הסקה בכל שאר חדרי הבית,בזמן שהרב ישן על הקרשים באחד החדרים.
הרב נתן היתר להביא אוכל של גויים בשבילה על מנת שתתחזק וביום הולדתה נתן לה עט נובע.

היא סיפרה לרב כי יש לה דודה שמתגוררת בא"י בישוב כפר יהושוע,והרב אמר שצריך לדאוג לכך שהיא תגיע לשם.משום שלא היה שום סיכוי שהרוסים יתנו לה לצאת,הם נאלצו לשקר ולהגיד שהיא ילידת רומניה,בכדי שיתנו לה לעבור את הגבול לרומניה.
הרב דאג לה ומצא אישה רומניה אלמנה שתיקח אותה תחת חסותה ותתחזה לקרובת משפחתה על מנת שתוכל לעבור את הגבול.בחודש מאי היא והאלמנה עברו את הגבול לעיר שנקראה דורוהוו.
לאחר שעברו את הגבול האלמנה סירבה לדאוג לה,והיא נאלצה לדאוג לעצמה.היא שאלה בסביבה איפה היא תוכל למצוא בית יתומים ואמרו לה שעדיף שתלך לבית אבות כי אין בית יתומים בקרבה.
לאחר שבאה לבית האבות התגוררה שם במשך שבועיים והשלימה את המחסור בתזונתה.
ב8 במאי היה זה תאריך של שביתת הנשק לסיום המלחמה

ומטרתה של שושנה הייתה להגיע לבוקרסט משום ששם יש בית יתומים.
היא הגיע מהעיר דורוהו לעיר יסיר עם תרמיל שהרבנית נתנה לה שהכיל כר קטן ועוד כמה דברים לדרך,היה לה גם מעט כסף רומני שניתן לה כאשר עברה את הגבול לרומניה.
כאשר שאלה בחור צעיר כיצד להגיע לתחנת הרכבת הוא אמר לה שהוא יסבירלה וגם יסחב את התרמיל שלה עד לשם בתמורה למעט כסף רומני והיא הסכימה.כאשר היא הגיעה לרכבת הרכבת עמדה לנסוע אחד הנוסעים תפס אותה בידה ומשך אותה פנימה אל תוך הרכבת.
הם נסעו כל הלילה לבוקרסט,כאשר לבסוף הם הגיעו לשם,היה זה אולם גדול מאוד,ומאחר שהייתה חלשה מאוד משום שלא אכלה הרבה זמן היא התעלפה באמצע האולם וכאשר התעוררה שמה לב כי חפציה נגנבו.
היא ישבה באולם זה עד הבוקר,ובבוקר כבר שאלה את אלה שמסביבה כיצד להגיע לבית יתומים,בדרך לבית היתומים הייתה היא צריכה לעבור בג'ויינט,שם היא הייתה צריכה לתת עדות,ניתנה לה שמלה חדשה מארה"ב,ובה הגיעה לבית היתומים.
התקופה ההיא בבית היתומים הייתה התקופה הנורמלית בחייה .שם היא התחילה ללמוד עברית והשלימה את לימודיה שהפסידה בשנות המלחמה.
יחד עם ילדי בית היתומים הזה היא עלתה לארץ ב1946.

ד.משפחה:
אמא: רחל 1908
אבא: מאיר 1906
אחות: רבק'לה
אח: אברהמ'לה
סבא: גדליהו
סבתא: לאה.

סבא נולד באוקראינה,במלחמת רוסיה-יפן,הוא ברח מצבא הרוסי ואיגר לפולין(לבוצ'אצ') שם הכיר את סבתא שלה ושם הם התחתנו.

כשפרצה המלחמה אוקראינה המערבית (גליציה המזרחית) נכבשה ע"י הרוסים בשנת 1939 במך שנתיים.בזמן הזה שושנה למדה כיתה א' בפולין בפולנית וכיתה ב' נאלצה ללמוד ברוסית.
אחרי השנתיים השתלטו הגרמנים והחלו עם הגזרות על היהודים:
*אסור ליהודים ללמוד בבתי ספר
*להתייצב בבית הכנסת הגדול לבדיקות כינים
*אסור לצאת מהבית
*התחיל עוצר
*אזור לנהל משכר עם היהודים

הגרמנים ביקשו עובדים חיוניים יהודים(יהודים שמסגלים לעבוד עבודה פיסית) בתמורה יקבלו אישור לצאת מהבית,לצאת לעבוד ולקבל תעודת "עובד חיוני".אביה עבד בתחנת קמח וקיבל תעודת "עובד חיוני".הוא היה מביא קמח הביתה ואמא שלה הייתה מכינה פיתות לכל הילדים שהיו באים לבקש אוכל ולמבוגרים המכובדים הייתה מכינה מרק שעועית.
יום אחד הגרמנים ביקשו שכל העובדים החיוניים יתייצבו בעיר,היו שם כ270 גברים,והגרמנים ירו בכולם.אביה וסבא שלה לא היו ביניהם.

לקחו את כל היהודים שלא התחבאו בשתי האקציות הראשונות למחנה השמדה בלזץ.
לפני האקציה ה3 אביה וסבא שלה,כחלק מהעובדים החיוניים נצטוו לחפור בורות במרכז העיר,בפדור,אביה חזר שונה לגמרי אך הוא לא סיפר מה עובר עליו.אביה ידע מה הייתה מטרת הבורות.
ב2.2.1943 באקציה ה3,הוריה החליטו שכל המשפחה מתפצלת למחבואים שונים.
אבא-יתחבא בתוך ארובת העשן
סבתא-תרד להתחבא במחבוא הכי חדיש נבנה בתוך המרתף.עימה התחבאו עוד כ75 יהודים.
שושנה עצמה-נשלחה לקומת קרקע מתחת למרתף בדירת זוג צעיר שזה עתה התחתן.
סבא-התחבא במחסן
אמא +אחות +אח-התחבאו מתחת לקורות עץ ושולחנות ישנים מאחורי המחסן.
סבא שלה התחבא בכניסה למחסן ושמר שהגרמנים לא יגלו את מקום המסתור של בתו ושני נכדיו הקטנים. הוא חשב שאם הם יגלו את המחבוא יקחו אותו ולא ימצאו את בתו ונכדו.
היא שמעה שהגרמנים נכנסו למרתף שהיה מקביל למקום שבו היא הסתתרה,הם גילו את המחבוא במרתף(שסבתא שלה הסתתרה בו) .
היהודים שהתפסו צעדו לפדור שם נצטוו להתפשט לפני הרוצחים. ילדים שהיו מתחת לגיל 12 נזרקו חיים לבורות.
בערב הם קיבלו הודעה כי האקציה הסתיימה.הם יצאו ממחבואם והם ידעו שסבתא לאה נרצחה,הם התאבלו על מותה ולאחר כמה ימים,כאשר הם הלכו לקחת מים מהבאר,המים שהעלו היו אדומים.
הגרמנים גילו שכאשר העובדים החיוניים חפרו את הבורות,הם בטעות פגעו בצנרת המים ודמם של היהודים שנורו זרם לצנרת.
הגרמנים ציוו על אותם היהודים לחפור מחדש את הבורות ולהעביר את הגופות לבורות חדשים.
סבא שלה מצא את גופת סבתא לאה.

,ערב ליל הסדר-אקציה רביעית. כל המשפחה התחבאה ביחד בתוך חלק אחר של המרתף

הם התחבאו שם במשך יומיים,לאחר אותה אקציה
סבא שלה יצר קשר עם אחת הגויות שהייתה קונה בדים בחנות של סבתה ואמר לה שישלם כסף רב אם תחביא את שושנה
הגויה הסכימה והביאה עימה בגדים של גויים,מרחו אותה בבוץ על מנת להסתיר את עורה הבהיר,הסתירו את שערה האדמוני שאפיין יהודים במטפחת.לפני שהלכה עם הגויה אביה אמר לה כי היא חייבת להיות ילדה טובה ולהתנהג טוב כי הוא יודע שלהם אין סיכוי לצאת מזה בחיים ורק לה יש.

ו.היא מכירה ניצול שואה שמתגורר בראשון לציון ,אותו ניצול שואה נמצא במרתף יחד עם סבתא שלה,משום שהוא היה נראה כילד לא ירו בו וקברו אותו חי וכיסו אותו בסיד.
בלילה הוא ניער מעצמו את הסיד ברח ונשאר בחיים.מאוחר יותר הם נפגשו בשנית במוסד לילדים יתומים בבוקרסט.